שאלה גורלית אחת
הכאת תלמיד עם פיגור קל ע"י שוטרים בשטח ביה"ס.
התלמיד, בדואי מהצפון, הגיע אליי בלוויית הוריו, עם תיעוד רפואי של חבלות שנגרמו לו לדבריו ע"י שוטרים בתוך חדרה – לא פחות – של המנהלת.
הוסברו להורים הקשיים בניהול תביעה שכזו כנגד שוטרים, המבקרים בבתי המשפט השכם והערב.
נשלחו מכתבים למשטרה ולביה"ס.
ובתשובתה הצפויה של המשטרה נדרש מרשי להודות לשוטרים על נוכחותם בבית הספר.
תשובת המנהלת כללה הכחשת האירוע ותו לא.
כתבי טענות.
הוגשה תביעה וכתבי ההגנה כללו הרחבה של ההכחשה שבמכתבי התשובה.
כדי לדעת אם מדובר בבחורים אלימים "סדרתיים" בקשתי לקבל את תיקיהם המשמעתיים של השוטרים, ולאחר התדיינות לא פשוטה קבלתי תמצית של המקבילה לגליון הרשעות. לא הועילו הרבה.
מלחמת שוורים.
אני אוהב לדמות את ניהול המשפט למלחמת שוורים, שבסופה מוחדרות לעורפו של השור האומלל – בתנועה אלגנטית – במאונך, שתי החרבות הקוטלות אותו.
כך התנהלה שמיעת ההוכחות בתיק זה.
נשמעו העדים מטעמי, סיפורו של התלמיד והעדויות על חבלותיו,
אך בכך לא היה די בהיעדר הוכחה לייחוס אלימות לשוטרים נוכח הכחשותיהם והכחשת המנהלת בתצהיריהם.
דווקא ההכחשה הטוטאלית עזרה.
גרסת המנהלת היתה כי הילד אכן נקרא לחדרה בשל השתוללות, ומאחר שלא היתה זו הפעם הראשונה הוזמנה המשטרה, ובמהלך חקירתו/תשאולו ע"י השוטרים היא היתה צריכה לצאת מחדרה לכמה רגעים ולא היו שום מכות וודאי שלא ראתה שום מכות.
השוטרים – ממש ללקק להם את האצבעות.
מפיהם – כאילו לא היתה כל אלימות פרט לאלימות שהפגין התלמיד.
נקודת התורפה - המנהלת.
השוטרים היו מנוסים בחקירה.
למנהלת – כך שיערתי, היו ייסורי מצפון בשל הסכמתה לעזוב את החדר כאשר השוטרים בו לבדם עם התלמיד. למרות שהודרכה להכחיש ולהכחיש, וכך עשתה.
חקרתי אותה לאורך ולרוחב. במקביל לתצהירה הזמנתי אותה לאשר, דבר דבר , את מה שנכתב בתצהירה.
ואז – לקראת סוף החקירה – שאלתיה לא "האם התלמיד סיפר לך שהוכה?" אלא "מתי התלמיד ספר לך בפעם הראשונה שהוא הוכה?"
והיא השיבה: "לפני שעלה לאוטובוס…"
השור הוכרע.
בכך לכאורה היה די!
ראיתי את פניו של פרקליט משרד החינוך וביה"ס מתכרכמים, שכן הבין את משמעות התשובה.
גם השופט הבין………… סיכמנו בע"פ.
לאחר ימים בודדים ניתן פסה"ד שבו חויבו המשטרה ובית הספר, ביחד ולחוד, לשלם לתלמיד פיצויים אגב חיוב המשטרה בהוצאות עונשיות – למיטב זכרוני, ונזיפה במנהלת על שהשאירה את התלמיד עם השוטרים ללא השגחה.
מסקנה:
בידיים הנכונות – גם תיק חסר סיכוי פורח ומלבלב.
לקבלת ייעוץ ראשוני מעו"ד דורון רז
by yakov halevi