צו חריג לטובת עובר שטרם נולד
בעל בהליכי גירושין.
בוקר אחד מגיע למשרד – בו עבדתי, בראשית דרכי כעו"ד, כשכיר, גבר ישראלי מצוי – בהליכי גירושין. אלא שהפעם הסכסוך בין בני הזוג התגלע כאשר האשה כבר היתה בחודשי הריונה הראשונים, ובעקבות החלטתה להתגרש הודיעה לו על כוונתה להפיל את העובר.
הבעל – אולי מרצון לגרום לאשה לשנות את דעתה – רוצה למנוע את ההפלה.
נכנס לחדרי הבעלים של המשרד ושואל לדעתי. השבתי שלא ניתן למנוע את ההפלה. יוצא הנ"ל, ז"ל היום, וחוזר ואומר שהלקוח מוכן לשלם הרבה כסף.
קבלתי על עצמי, אפוא, את המשימה.
איך פונים לבית המשפט?
צריך לחשוב. באיזו מסגרת ואלו נימוקים ניתן "להקריץ" כדי שביהמ"ש יתחיל לשקול לבטל את אישור הוועדה להפסקת הריון, שכבר ניתן?
אז היו את הנימוקים הרגילים: הוא אבא. גם לו יש זכות להביע את עמדתו לגבי ההפלה. ועוד נימוקים שגרתיים.
לא מספיק!
אז מה עם הנימוקים הלא שגרתיים?
מחשבה יצירתית הביאה לעולם 2 נימוקים כאלה:
א. בני הזוג שומרי מסורת ומאמינים בתורת ישראל, ולהם רק בת אחת, ואילו מצוות "פרו ורבו" מקוימת רק בהיוולד בן זכר. אולי הילד שייוולד הינו זכר והאשה מונעת מהבעל לקיים את מצוות "פרו ורבו"?
ב. מסתבר שע"פ הגדרות שבחוק הכשרות והאפוטרופסות, עובר – למרות שהינו חסר זכויות עד לידתו – נכלל בהגדרת "חסוי", וביהמ"ש – מכח הפסיקה – הינו אביהם של החסויים.
שבית המשפט ישבור את הראש.
זרקתי, אפוא, את הכדור לפתחו של ביהמ"ש המחוזי.
טענתי: כבוד השופט הוא האמור לדאוג לעובר. במסגרת אחריות זו יואיל הוא וידאג לעובר שחייו צפויים להיגדע.
ועוד הוספתי דוגמא למצב בו האשה – למרות שהעקרונות הליברליים בהם אני מאמין – אינה ראויה לייצג את העובר. הבאתי את הסיטואציה של אשה הנותרת בהריון מבעל שמת, שנפל בקרב או בתאונת דרכים.
החוק קובע כי אם העובר נולד במסגרת 300 הימים שלאחר פטירת האב- הוא יורש אותו. ובעצם מקטין בכך את חלקה של האשה בעיזבון.
במידה והאישה תפיל את העובר, האישה ותזכה בעיזבון כולו!
צא ולמד: האמא בניגוד אינטרסים עם העובר, ולכן העובר חייב ייצוג נפרד של ענייניו.
פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.
ביהמ"ש ביטל, לבקשתי, את ההיתר להפיל שנתנה הוועדה להפסקת הריון לאשה, קבע כי לעובר ימונה – במסגרת "אבהותו של ביהמ"ש לחסוי" – אפוטרופוס לייצוג ענייניו בפני הוועדה, וכי הבעל הוא שימונה לאפוטרופוס!!
מה שלא קרה לי לפני-כן ולא אח"כ במשך כל שנותי כעו"ד ומהווה חריג להתנהלות שופט – לאחר מתן החלטתו שיבח כבוד השופט את סיכום הטענות שהגשתי בתיק מטעם הלקוח, והציע לעורכת הדין של האשה ללמוד מהם כיצד מגישים סיכומים.
הערעור לביהמ"ש העליון.
הוועדה נבהלה וסרבה לשוב ולדון בבקשה להפלה.
האשה ערערה לביהמ"ש העליון וזומן דיון, אלא שאני נקראתי לשירות מילואים ובקשתי לדחותו, כך שהוא התקיים בסופו של דבר כאשר האשה היתה כבר בחודש השביעי להריונה.
שופטי ההרכב, ברוב דעות, קרי כנגד דעתו החולקת של אחד מחברי ההרכב, בטל את החלטת ביהמ"ש המחוזי על אתר ללא נימוקים (שנתנו כמה חודשים אח "כ) והתיר לאשה להפיל.
למרות שבשלב זה של ההריון ממש לא מדובר בהפלה.
בין החלטת המחוזי לזו של העליון מחצית ממשפחתי המורחבת (המון בני דודים) "שנאה" אותי.
אנקדוטה.
לי כשלעצמי אין דיעה מתחום המוסר (להבדיל מההיבט המשפטי) מאיזה מועד ואילך נחשב העובר המופל כמי שיש לראותו כמי שנפגע ממימוש חירותה של האם על גופה – מה שאמור להגבילה.
האם מיצירת הזיגוטה (חדירת תא הזרע וקביעת המטען הגנטי של הולד) או ממועד כלשהו מאוחר יותר.
לקבלת ייעוץ ראשוני מעו"ד דורון רז
by yakov halevi